תוֹכֶן
המאורים הם ניו זילנדים שבאו במקור מאיים בדרום ובמרכז האוקיאנוס השקט. במשך שנים רבות של בידוד הם פיתחו תרבות ושפה משלהם. כאשר האירופאים הגיעו לניו זילנד במאה ה -17, אוכלוסיית המאורים ירדה באופן דרמטי בגלל מחלות ומלחמה. כדי לשרוד, רבים מהם הסתגלו לתרבות המערבית. עניין בהחייאת תרבות המאורים ומשחקיה פותח בקרב רבים מני זילנד.
משחקי מקל
באופן מסורתי, משחקי מקל מאורים היו סוג של תרגיל לשיפור כישוריהם של לוחמים חניתיים. כיום משחקי מקל משוחקים על ידי מבוגרים וילדים להנאה צרופה. בדרך כלל הם מנגנים או שרים שירים בזמן שהנגנים, היושבים על הרצפה ומביטים זה בזה, מבצעים סדרה של תנועות קצביות עם המקלות. לפעמים, המקלות נזרקים או עוברים בין השחקנים. בניו זילנד משחקים אלה נקראים "ti rakau".
וואי
משחק מסורתי נוסף של בני המאורים הוא "וואי", אותו משחקים על ידי יצירת רישומים עם חוט. תחביב זה היה מהנה ושיפר את המיומנות באצבעות אריגת רשתות דיג. משחקי כבלים עברו גם מדור לדור, כאשר משחקי כבלים רבים מספרים סיפורים על המרכזים שלהם ועל תרבותם. חלק מהציורים מייצגים דמויות מהמיתולוגיה המאורית, וחלקם זקוקים לשניים אנשים או יותר כדי להשלים אותם.
משחקי כדור
המאורים שיחקו סוגים שונים של משחקי כדור. "פוי", שהוא כדור המחובר לחוט, שימש לאימון הגמישות של הלוחמים המאורים, כמו גם תיאום ומהירות. "Ki-o-Rahi", משחק כדור מסורתי נוסף על ידי האנשים האלה, משוחק במגרש מעגלי והוא משחק של מגע ומהירות. המטרה היא לעבור ולהחזיק "קי", שהוא כדור שזור מפשתן. כיום, ילדים מבתי ספר שונים בניו זילנד לומדים את המשחק המסורתי הזה.
משחקי לוח
המאורים שיחקו כמה משחקים שהותאמו למשחקי חברה. באופן מסורתי, משחקים אלה שיחקו לפיתוח כישורים אינטלקטואליים ומחשבות מופשטות. רבים נראים פשוטים, אך שחקנים מיומנים פיתחו אסטרטגיות מורכבות כדי לנצח. "מו טוררה" הוא אחד מאותם משחקים בהם השחקנים משתמשים באבנים כחתיכות. גרסה ישנה עוד יותר של מו טוררה היא "מנגמנגה". שיחקו אותו כמה שחקנים על לוח תשע מרובע עם אבנים צבעוניות.