משל הוא סיפור קצר וקולע, בפרוזה או בפסוק, שנועד ללמד אמת אוניברסלית או לענות על שאלה. הוא משמש בדרך כלל להעברת שיעור מוסרי או דתי ושונה מאגדה. משל כולל דמויות אנושיות, ואילו אגדה משתמשת בבעלי חיים, צמחים, חפצים דוממים וכוחות הטבע כדמויות. לסגנון ספרותי זה יש גם כמה מאפיינים משלו.
משל הם סיפורים שפותחו מתוך תפאורה, עלילה ודמויות בצורה ברורה, תמציתית ופשוטה. ההיסטוריה אינה מבוססת בהכרח על אירוע היסטורי, למרות שזה אפשרי. הם לא מסובכים או מבלבלים. בפשטותם הם ממלאים את תפקידם להעביר את האמת בצורה פשוטה לכולם. מי שמספר את המשלים חייב להיות בעל מחשבה דמיונית וכישורי תקשורת גדולים.
משלים כוללים גם חוויות משפחתיות יומיות. זה עוזר למאזין לזהות ולהתייחס לסיפור. אחרת, המשל יישאר תעלומה עבור המאזין, כלומר הוא לא יכול היה להבין את השיעור המיועד. השימוש בחוויות יומיומיות מאפשר למאזין (או לקורא) להבין במהירות את המשל.
משלים מציגים מעברים מוסריים הדורשים החלטות. ההחלטות שקיבלו הדמויות, בין אם הן טובות או גרועות, נחשפות, וההשלכות של מעשיהן מטופלות. מי שקובע פסקי דין מפוקפקים סובל מהתוצאות. המטרה היא לעזור לעודד את המאזין לבחור בדרך טובה בחיים, תוך הימנעות מהחלטות שגויות.
משלים כוללים בדרך כלל אמת נסתרת, כך שרק מי שמוכן להרהר בהיסטוריה ישיג את השינוי המיועד; האמת מוסתרת בפני אלו המסרבים לענות על ההיסטוריה באמצעות הרהור. רק מחפשי אמת אמיתיים תופסים את ערכי המשלים.
למשלים ציפיות יוצאות דופן בסוף הסיפור. בדרך כלל, הקהל יכול לצפות שהסיפור יושלם בצורה מסוימת, אך במקום זאת למצוא סוף מפתיע, מה שהופך את המסקנה בניגוד לציפיותיהם. המסקנה נועדה להביא לשינוי מחשבה או פעולה בפילוסופיית הציבור.
יש לך נקודה עיקרית אחת כמטרה שלך. למרות שסיפור עשוי לשתף כמה נקודות במשל, תמיד יש את הנקודה העיקרית שהוא נועד לתקשר. בניגוד לסיפורים האחרים, שיכולים להתייחס למספר נושאים בו זמנית, משל מציג שיעור ספציפי שיש להעביר.