תוֹכֶן
חומרים פעילים אוסמוטית ממלאים תפקיד חשוב בטבע, בנוסף להיותם תפקיד מהותי בביולוגיה. מערכות ביולוגיות רבות עושות שימוש בפעילות אוסמוטית להפצת חומרים מזינים ואגירת אנרגיה. כדי להגדיר חומרים אלה, יש צורך להבין את תכונות הפתרונות.
שלב 1
להבין את המשמעות של אוסמולריות. אוסמולריות של תמיסה מבוססת על כמויות המומס (היסוד המומס) ביחס לממיס (הנוזל בו מומס המומס). כמות המומס מוגדרת בדרך כלל בשומות. המול הוא ערך המבוסס על משקל כמות נתונה של חומר. מספר השומות של המומס חלקי הנפח (בדרך כלל בליטר) של הממיס הוא טוחנות.
שלב 2
הגדר את האוסמולריות היחסית של פתרון אחר. לדוגמא, למים מזוקקים טהורים, בהגדרה, אין אוסמולריות. מצד שני, לשני פתרונות שונים, עם אותה מולאריות, לא יהיה ביניהם פוטנציאל אוסמוטי. תמיסה הפעילה באוסמוטית ביחס לתמיסה אחרת תעביר מומס או ממס עד ששני החומרים יהיו בעלי אוסמולריות זהה.
שלב 3
חבר את הפתרונות שלך יחד. חומר פעיל באוסמוטי פעיל רק אם ניתן להחליף מומס או ממס בין שני התמיסות. לפעמים, יהיה קיים מחסום החוסם התרחשות זו; חסמים כאלה נקראים בלתי חדירים.
שלב 4
להבין את הכוח האוסמוטי. לפעילות אוסמוטית יכולות להיות כמה כוחות מניע שונים. הצורה הבסיסית ביותר היא זו המבקשת ליישר את ריכוז המומס בין שני ממיסים. במצבים אחרים, חומר פעיל אוסמוטי מופעל לא כל כך על ידי ריכוז המומסים האישיים, אלא על ידי המטענים שלהם. כשיש מומסים עם מטענים מרובים, פעילות אוסמוטית יכולה לגרום לפתרונות לנסות למזער את המטען הנקי שיש לכל פתרון.
שלב 5
השתמש באנטרופיה. אוסמוזה היא התוצאה הטבעית של תהליך האנטרופיה, חוק פיזיקלי המצביע על כך שכל המצבים הטבעיים מבקשים להיכנס להפרעה. במקרה של פתרונות, המשמעות היא שמולקולות המומס ינסו להתפשט באופן שווה ככל האפשר בין הפתרונות המשולבים.