תוֹכֶן
האימפריה הרומית שלטה ברוב העולם ויצאה למלחמה ללא חשש עם אויבי כל העמים. דומיננטיות זו נותרה בין השנים 290 לפנה"ס עד 235 לספירה וכללה את מרבית אירופה, יוון ואזורי אפריקה, על פי "וורלדולוגיה". הצלחה כזו הייתה תלויה בגודל המדהים של הצבא, במשמעת שלימדה כל חייל ובטקטיקות המלחמה החזקות שהצבא הביא לשדה הקרב.
הצב
טכניקת הצבים פותחה בתגובה לטקטיקות חץ וקשת. הצב נוצר כאשר כל לגיונר רומאי מרים את המגן מעל לראשו במערך חודרני, כאשר הלגיונר לפניו מחזיק את המגן לפניו, אומר אתר האימפריה הרומית. הטכניקה הייתה בעיקר הגנתית ואפשרה לצבא הרומי להתקדם לקווי האויב ללא חשש מהתקפות מטווח. טקטיקות החץ וקשת הפסיקו לפעול כאשר הלגיון הרומי היה בהישג יד מדרגות האויב, מכיוון שקשתים כבר לא יכלו לירות מחשש לפגוע בחבריהם.
טריז
היווצרות טריזים הייתה טקטיקה אגרסיבית ששימשה להפרדת קווי האויב ולאלץ אותם לנקוט עמדה רעה. הלגיונרים היו נכנסים למערך חץ ארוך, ולפניו מרכז חייל יחיד. באמצעות מגיניהם כדי לדחוף את חיילי האויב הם כפו הפרדה בין הכוחות היריבים. לאחר ההפרדה, ניתן היה לכפות קבוצה קטנה יותר - ועכשיו קבוצה נפרדת - לעבר עמדה נפגעת בה הם ייאלצו להילחם בלגיונרים הרומיים בלחימה יד ביד, עמדה שהעדיפה את הכוחות התוקפים, אומר אתר האימפריה הרומית.
היווצרות התכתשות
תצורות התכתשות היו בשימוש נרחב למטרות שונות בתוך צבאות רומא. הם נוצרו כששורה ארוכה של לגיונרים רומאים גרמה לחיילים להתקדם, כן, לא, כמה צעדים קדימה. התוצאה הייתה שני קווים נפרדים, רופפים למדי ועם מספיק מקום לתמרון ככל שהתקדמו. זה היה יעיל בעת העברת חיילים על שטח לא יציב או העברת חיילי אויב שנפצעו משדה קרב לאחר קרב ארוך.
הכדור
הכדור היה החלופה האחרונה, תצורה הגנתית לאחרונה ששימשה את הלגיונרים הרומיים בבעיה. לגיונרים הצטרפו למערך זה כאשר הם הופרדו מהקווים הרומיים הראשיים והוקפו באויב, או כאשר הצטוו לשמור על עמדה ולהמתין לשאר הלגיון שיגיע.זו הייתה תצורה מעגלית המורכבת משורות לגיונרים שהסתכלו החוצה כשמגונם במצב הגנתי. האויב היה צריך להילחם בכדור שכבה אחת בכל פעם, ואילו הלגיונרים הפנימיים יכלו להמשיך להילחם.