תוֹכֶן
המדע מתחלק זה מכבר לשני בתי ספר לתיאור תפקידיו השונים: תיאורי ונורמטיבי. בכל מחקר מדעי מדען יכול לומר שהוא עוקב אחר אחת משתי הגישות, ויש ענפי מדע שניתן לתאר גם בשתי דרכים אלה. באופן כללי, למדע התיאורי יש גישה ניסיונית ועובדתית והוא מבקש לקבוע עובדות ברורות ומורגשות, ואילו הנורמטיבי מבקש להסביר ולשפר את הדברים. תחומים כמו פיזיקה וביולוגיה מסווגים כתיאורים, בעוד שאתיקה נחשבת לנורמטיבית, אם כי ניתן להשתמש בשיטות תיאוריות בתחום זה.
מדע תיאורי
מדעי התיאור מבקשים לתאר, למדוד, להבין ולתעד את המציאות המדידה סביבנו. למדעים אלה יש גישה ניסיונית למתודולוגיה שלהם, כמו כימיה ופיזיקה. הם מייצרים עובדות ואמצעים מורגשים ויציבים כמו "מים מורכבים משני חלקים של מימן וחלק אחד של חמצן". מטרת המדע התיאורי היא לגלות מהו העולם באמת, כלומר מה אנו יודעים באמת באמצעות אמצעים אלה הניתנים לאימות.
חקירה תיאורית
מתודולוגיית החקירה התיאורית משתמשת בניסויים ובמדדים. מדעים אלה מבקשים לקבוע עובדות הניתנות לאימות על ידי הפגנת תוצאות עקביות באמצעות ניסויים חוזרים ונשנים. במקרה של אתיקה או פילוסופיה, אנו מנסים לקבוע עובדות על האופן שבו אנשים מתנהגים או חושבים באמצעות מדידת כמויות נצפות, כמו למשל שימוש בסטטיסטיקה כדי לדעת כמה אנשים סובלים מבעיה נפשית מסוימת או שומרים על ערכים מוסריים מסוימים.
מדע נורמטיבי
המדעים הנורמטיביים מתפתחים ומנסים לגלות איך הדברים צריכים להיות. בתחומים כמו אתיקה, שאלות כמו "האם עונש מוות נכון?", בעוד שבמדעי התיאור יופיעו עובדות כמו "איזה אחוז מהאנשים שעונש מוות נכון?". המדעים הנורמטיביים מבקשים לגלות דרכים "טובות" לעשות דברים, או את דרך החשיבה "הנכונה". שלושת המדעים הנורמטיביים המוכרים הם אסתטיקה, אתיקה ופילוסופיה.
מחקר נורמטיבי
כדי לקבל החלטות או לבטא אם משהו "טוב" או "נכון", מדעים נורמטיביים חייבים לפעול על פי מערכת נורמות ואמונות. עליהם לדעת כיצד אנשים כבר חושבים ומתנהגים, מה אמונותיהם ומחשבותיהם, על מנת לבסס את הנורמות לפיהן הם יכולים ליצור מה הם שיפוטים ערכיים במהותם. המדעים הנורמטיביים מגלים איך הדברים ומחפשים דרכים לשפר אותם.