תוֹכֶן
תקשורת היא תהליך של שיתוף מידע, מחשבות ורגשות בין אנשים באמצעות דיבור, כתיבה או שפת גוף. תקשורת אפקטיבית מחייבת שהתוכן המועבר יתקבל ויבין על ידי מישהו באופן המיועד לו. מטרות התקשורת היעילה כוללות יצירת תפיסה משותפת, שינוי התנהגויות ורכישת מידע.
רכיבים
פעולת התקשורת מתחילה בתהליך הפנימי אודות המידע או התחושה שברצונך לשתף עם מישהו אחר (הנקרא קידוד). לאחר הקידוד, ההודעה נשלחת באמצעות מילים מדוברות או כתובות, המשלימות את הקידוד. בקצה השני של התקשורת יש מישהו שמקבל ומפרש את מה שנשלח (תהליך שנקרא פענוח). הנמען יכול וחייב לאשר את הקבלה כדי לסגור את מחזור התקשורת.
הֶקשֵׁר
ניתוח הקשר של התקשורת משפר את יעילותו. ההקשר לוקח בחשבון את הגיל, האזור, המין והיכולות האינטלקטואליות של מקבל המידע. בזמן התקשורת, כדאי גם להעריך את יכולת הקליטה והמצב הרגשי של האדם השולח ומקבל את המידע. לדוגמא, כשמדברים עם ילד על החשיבות של צחצוח שיניים, כדאי לבחור במילים ובדוגמאות שונות מאלה המשמשות כשמדברים עם נער או מבוגר.
שפת גוף
נקרא גם תקשורת לא מילולית, שפת הגוף כוללת יציבה, תנוחת ידיים וזרועות, קשר עין והבעת פנים. ילדים לומדים לקרוא שפת גוף כדרך לשפר את הבנתם את כוונת הדובר. שפת גוף בשילוב עם תוכן מילולי משפרות את ההבנה.
שפת גוף שאינה עולה בקנה אחד עם התוכן יוצרת שאלה במוחו של המאזין לגבי המסר הממשי.לדוגמא, אדם יכול לומר: "אני באמת רוצה לשמוע את דעתך על כך." עם זאת, אם האדם מסיט את מבטו, עם זרועותיו שלובות או מקליד הודעה בו זמנית, שפת גופם מעבירה מסר אחר לחלוטין.
תקשורת יעילה דורשת תוכן ושפת גוף כדי להעביר את אותו המסר.
הַפרָעָה
רגשות יכולים להפריע לתקשורת יעילה. אם האדם השולח את המידע הוא עצבני, יכול להיות שיש להשפיע לרעה על יכולתו לשלוח הודעות יעילות. כמו כן, אם האדם שמקבל את המידע נסער או לא מסכים עם ההודעה או מי ששולח אותה, הוא עשוי לשמוע משהו אחר שנועד להעביר. התחשבות ברגשות, בשפה ובחסמים רעיוניים היא חיונית לתקשורת יעילה.
שמיעה אקטיבית
תקשורת אפקטיבית היא תהליך הדדי, הכולל הקשבה. על מנת להקשיב בהצלחה, נדרש קשר עין, עיבוד יעדים ותגובה למי ששולח את ההודעה. הקשבה פעילה יכולה לכלול שאלות להבנה טובה יותר או לחזרה על מה שנשמע כדי להבטיח שכוונת ההודעה שנשלחה התקבלה כהלכה. הקשבה פעילה הופכת לחשובה במיוחד כאשר התקשורת כוללת תוכן רגשי.
לדוגמא, אם העשרה שלך אומרת "המורה שלי שונא אותי", אדם שמאזין באופן פעיל היה מבקש דוגמאות או מנסח מחדש את התוכן הרגשי באומרו "נראה שיש לך בעיות בכיתה."