תוֹכֶן
כמה גזעים של כלבים נראים דומים כמו הרועים האלזסיים והגרמנים, ומעטים שונים כל כך. אם כבר מדברים רק על המראה, שני בעלי החיים הללו הגיעו ממקומות שונים ונוצרו למטרות שונות. אף על פי שלשושלת אלזס יש נוכחות של הרועה הגרמני, היא סטתה, וזוהתה כזן נפרד.
הִיסטוֹרִי
אין היסטוריה דומה עם הרועים האלזסיים והגרמנים. האחרון גידל בגרמניה, בערך, בשנת 1899 ככלב עבודה עם אינטליגנציה רבה ואינסטינקטים מגנים. אלזסיאן, לעומת זאת, שוחזר בקליפורניה על ידי לויס שוורץ, בשנת 1987, ככלב לוויה גדול, עם מוטיבציה מועטה או מועטה לעבודה. על מנת להשיג את התכונות הללו, השושלת החלה עם חציית הרועה הגרמני עם מלמוט אלסקה. זה זכה בגודל והמראה של הכלב שרצה שוורץ, אך שני הגזעים היו כלבי עבודה. מטרתה היא לחסל את המוטיבציה הזו. על מנת להפוך את החיה לאילוף, היא הוסיפה את שושלת המסטיף האנגלית, יחד עם הרועה האנטולי. הרבייה התייצבה והוכרה בשנת 2000.
כיבוש
הרועה הגרמני הוא כלב עבודה. מתאים לכל מה שניתן להכשיר, הוא מצטיין במבחני ציות, עבודות מיגון, חיפוש והצלה, זריזות, מעקב, סגנון חופשי ורעייה. האלזסי הוא כלב לוויה. לא יכול לעבוד, זה חיית מחמד נהדרת. יש לו מזג רגוע ויציב מאוד וידידותי.
קווי דמיון
שני הכמרים דומים מאוד למראה ולצבע. הם מאומנים בקלות והם חיות מחמד נהדרות למשפחה.
הבדלים
ההבדל בגודל בין הגזעים המדוברים בולט. האלזסי הוא כלב גדול בהרבה, לעתים קרובות שוקל יותר מהגרמני, הבדל של 9 עד 18 ק"ג. אלזסים נוטים לחיות שנתיים עד ארבע שנים. אילן היוחסין הגרמני מלא בבעיות בריאותיות, בעוד שבן זוגו גידל בקפידה כלב בריא ביותר. בעיות בריאות לא התגלו בזן זה מאז 2003.
יכולת הכשרה
שני הגזעים ניתנים לאימון, אם כי הגרמני לומד מהר יותר. האלזסי הוא "הוגה דעות", גזע שמעבד ומגלה משהו לפני המשחק. הרועים הגרמנים משלבים מיד את השיעור ויש להם צורך בלמידה מתמדת.