תוֹכֶן
הגלים יכולים להיות שתי צורות בסיסיות: רוחבי, עם תנועה אנכית ואורך, או דחיסת חומר. הגלים הרוחביים הם כמו גלי הים או התנודות בחבל הפסנתר: אפשר לראות בקלות את תנועתו. גלים דחיסה, לעומת זאת, הם בלתי נראים לסירוגין שכבות של מולקולות דחוס ו מזוקק. גלי הקול וההלם מתפשטים בדרך זו.
גלים מכניים
גלים דחיסה יכול להתפשט דרך איזה חומר בינוני, כגון אוויר, מים או פלדה. ואקום לא יכול לשאת גלי דחיסה, כי אין חומר לנהל את האנרגיה. התלות של המדיום פירושה שהם גלים מכניים, והמדיום קובע את מהירותם. מהירות הקול באוויר, למשל, היא 346 מ 'לשנייה. חומר צפוף כמו פלדה מבצעת צליל 6,100 מ 'לשנייה.
גלי דחיסה
אם אתה יכול לראות גל דחיסה נע דרך האוויר, היית רואה שטח של מולקולות דחוס בכיוון שממנו גל הוא הפצת. המולקולות הופכות יותר ויותר מזוהמות לאחר נקודת דחיסה מקסימלית, עד לאזור לחץ נמוך יותר עם פחות מולקולות אוויר. האוויר הופך צפוף יותר ויותר לאחר נקודה זו, עד שהוא מגיע דחיסה מקסימלית שוב. המרחק בין נקודות המרבי של דחיסה וריבוי הוא אורך גל. כאשר תדירות הגל עולה, אורכו יורד.
הפרעה
שני גלים או יותר, החוצים את אותה נקודה במדיום אחד, מפריעים זה לזה. אתה יכול לראות את האפקט הזה על ידי זריקת שני סלעים על אגם מים עדיין; הגלים מתפשטים וחופפים. אותו דבר קורה עם גלי דחיסה. אם נקודת דחיסה נתקלת בנקודת ריכוז, השניים מבטלים. אם שתי נקודות דחיסה נפגשות, הן מחזקות את עצמן, ויוצרות נקודה עם לחץ כפול.
גלי הלם
מטוס הנוסע באוויר מהר יותר ממהירות הקול מייצר פיצוץ קולי. ככל שהמטוס מתקדם, מולקולות האוויר "מתערבלות" לפניו, כמו האדמה לפני דחפור. שכבות אוויר דחוסות ומזוהמות אינן נעות ישר כמו שמע. גל ההלם יוצר קונוס עם קצה מול המטוס, וגלי הדחיסה נעים לאחור במעגלים הולכים וגדלים.