תוֹכֶן
טיעונים בעל פה ובכתב נועדו להיות משכנעים. על הציבור להבין את נקודת המבט של מי שטוען, או הרטוריקה, לפני שהוא מקבל את הטענה עצמה. הפילוסוף היווני אריסטו חילק את הרטוריקה לשלוש קטגוריות שונות: אתוס, לוגוס ופאתוס. אריסטו נולד בשנת 384 לפנה"ס באסטאגירה, עיר נמל בחוף תרקיה. בשנות ההתבגרות שלו, הוא נשלח לאתונה, שם היה תלמידו של אפלטון. כשהתחיל לכתוב, התמקד אריסטו ברטוריקה הסובייקטיבית שלו.
אתוס
האתוס, או הערעור האתי של הטיעון, מייצג אמינות. האדם שמניח את הטיעונים חייב להיות מהימן ומכובד כמומחה שיש לו ידע על הנושא דנו. אדם זה צריך להבהיר לציבור את שלמותה ואת עמדתה בנושא.
להסביר את האתוס
"אתוס" הוא המונח היווני "אופי", הוא מתקשר באמצעות הטון והסגנון של המסר בעוד המחבר או הדובר מפנה נקודות מבט שונות ודעות. הדמות יכולה להיות מושפעת גם מהמוניטין של הטיעון, שאינו תלוי בהודעה הקודמת.
לוגו
לוגואים מתייחסים לכל ערעור על האינטלקט, והוא המשמעות הכללית של "לוגיקה מתווכת". ארגומנטים אקדמיים מבוססים על לוגו. יש צורך בחיבור לוגי לוגי כדי לתמוך בכל המיקומים.
הסבר את הלוגו
"לוגוס" היא המילה היוונית "לוגיקה". היא משכנעת באמצעות חשיבה, כולל חשיבה דדוקטיבית ואינדוקטיבית. השילוב של התבונה לחוות דעת הוא המפתח לטענה.
פאטו
פאטו מזוהה עם רגש, כמו גם מושך את אהדת הקהל ואת הדמיון. דרך נפוצה להעברת ערעור רגשי היא באמצעות נרטיב, סיפור המציג שיעורים מופשטים או באמצעות ניסיון קונקרטי. ערכים, אמונות והבנה של הטיעון משתמע ומועבר לציבור באמצעות ההיסטוריה.
הסבר את הפתוס
"פתוס" הוא המונח היווני "סבל" או "ניסיון", הוא מתייחס להשפעה הרגשית והדמיונית של המסר לקהל. מי שטוען יכול, באמצעות המסר, לשנות את ההחלטה או הפעולה של קהל.
הבחירה של אריסטו
הסמלים נבחרו בטכניקה המועדפת ביותר של אריסטו, אם כי הוויכוחים היומיומיים תלויים במידה רבה באתוס ובפתוס.