תוֹכֶן
שירה היא אחת מצורות הבידור המשתלמות ביותר. איש אינו נכלל מלעסוק בו על פי גיל, מין, מעמד חברתי או רמת השכלה. סוזן בויל, זוכת הסרט "Britain's Got Talent" בשנת 2009, הרחיבה את האפשרות שמישהו יתפרסם בזמרתו. אנשים שמעריכים כישרונות חדשים צריכים לעמוד בקריטריון קבוע לשיפוט זמרים.
טווח ווקאלי
שופטי תחרויות שירה צריכים לשמוע את הזמר מציג מגוון רחב של צלילים קוליים. שירים שזוכים בתחרויות אינם שירים מונוטוניים. הם צריכים להשתנות בין תווים נמוכים, בינוניים וגבוהים. יש לנסח את התווים הגבוהים ביותר ללא מתח או סדקים בקול. תווי הבס צריכים להכיל גם עוצמה ובהירות.
איכות קולית
לכל זמר יש מרקם ווקאלי. לחלקם צליל רך ועדין. אחרים משמיעים את השיר בצליל צרוד ונמוך. סגנון המוזיקה יכול לדרוש כל סוג של קול. סלין דיון וג'יימס בלאנט מייצגים את הסגנון החלק. ג'ניס ג'ופלין וברוס ספרינגסטין או בריאן אדמס יוצרים סאונד חזק. כולם מצוינים בסגנונותיהם.
תת-טקסט
זמרים צריכים לחבר את מוחם ורגשותיהם כאשר הם מספרים את סיפור השיר. המאפיין המותאם אישית הזה של משמעות השיר הוא הסאבטקסט. המשמעות העמוקה יותר שמעביר האמן בפרשנות שלו לטקסטים עוברת לקהל ומורגשת ומאמינה.
נוכחות בימתית
זמרים צריכים לתקשר בצורה לא מילולית, כמו גם קולית, עם הקהל. הם צריכים להשתמש בקשר עין, בתנועות ידיים ולהסתובב על הבמה, שהיא הפלטפורמה בה הזמרים מבצעים פיזית את השירים. השימוש במרחב על ידי הזמר צריך להוסיף ולא להסיח את הדעת ממשמעות המילים שהוא שר.
תגובה ציבורית
מחיאות כפיים הן דרך ברורה להעריך את ביצועי הציבור. לשיר יחד עם הזמר במהלך השיר משכנע מאוד. על השופטים להתבונן בקהל במהלך ההופעה ולראות אם עיניהם ואוזניהם מתחברות לזמר. בכי מדבר לפעמים בקול רם יותר ממחיאות כפיים כשזמר מתחבר רגשית לקהל.