תוֹכֶן
קלטות קלטת ו"סטריאו 8 "היו אמורות לסיים תקליטורים, אך לא. במקום זאת היה זה התקליטור שהרג אותם - לפחות כך חשבנו. בעידן הדיגיטלי, LP השיגה רנסנס עם היפסטרים וחובבי מוסיקה, שאוספים וינילים, או קונים אותם בגלל שהם מגניבים, בגלל נוסטלגיה או בלי שום סיבה. סקרן מאוד שבאמצע העידן הדיגיטלי, התקליטור הוא הפורמט שנמצא על חבל הדק. מאמר זה מסביר את ההבדלים בין LP, CD ו- EP, ומנסה לענות על כל מה שאי פעם רציתם לדעת, אבל אולי חששתם לשאול.
ה- LP
ה- "Long-play" (LP) הוא הקלטה על ויניל, המועתק ב 33 1/3 סיבובים לדקה (סל"ד) על פטיפון, וקוטרו 25 או 30 ס"מ. בגלל המהירות הנמוכה והקוטר הגדול יותר של הקלטת, 30 ס"מ זמן רבייה כולל של כ 45 דקות. LP הוא פורמט אנלוגי, עם מוזיקה שהוקלטה בחריצים משני צידי הדיסק. החריץ מתחיל בצד החיצוני של הדיסק ועובר למרכז, בספירלה, וכתוצאה מכך רפרודוקציה רציפה ברגע שהמחט מונחת על הוויניל. בשל הרצועה הרציפה שלה, LP לא מציע למאזין אפשרות לדלג על שירים, אלא למקם מחדש את המחט באופן ידני.
הדיסק
התקליטור (CD) הוא דיסק פלסטיק שקוטרו 12 ס"מ ומשמש לאחסון קבצי מוסיקה דיגיטליים. התקליטור היה זה שהציג מוסיקה לעידן הדיגיטלי, שהיה שינוי בפורמט האנלוגי הרציף של ה- LP.
התקליטור מאפשר למאזינים לבחור אילו שירים הם רוצים לשמוע ומתי הם רוצים לשמוע אותם. השירים הם קבצים דיגיטליים שהוקלטו בדיסק ומאפשרים למשתמש לדלג על השירים או להכניס למצב דשדוש, בו השירים מתנגנים בסדר אקראי.
התקליטור תומך גם ביותר שירים מאשר LP. שלא כמו 45 הדקות שלוקח הקלטה ב- LP, תקליטור כמעט מכפיל את הזמן הזה, עם הקלטה של 80 דקות. כדי להתאים את 80 הדקות של תקליטור, יהיה צורך בשתי תקליטורים עם השירים המופצים באופן שווה בין ארבעת הצדדים.
ה- EP
ההפעלה המורחבת (EP) היא לא אלבום שלם, אבל זה יותר מסתם סינגל. ה- EP מורכב בדרך כלל משלושה או ארבעה שירים שהוציא אמן, ובדרך כלל רואים אותו בתור תצוגה מקדימה של אלבומו הבא, או כפריט פרסומי שנשלח למבקרים. זה יכול לשמש גם כאמצעי לאמן להוצאת שירים שלא עלו לאלבום, המכונה בדרך כלל "B-side", שאולי המעריצים ירצו לשמוע.
כַּתָבָה
ה- LP הופיע בשנת 1948, צבר פופולריות לאורך כל שנות החמישים והציג את הרעיון של אלבום, פורמט בו מוזיקאים מוציאים אוסף של יצירות קשורות. LP ירד לירידה עם הופעת התקליטור בשנות השמונים, אך הפורמט מיוצר עד היום, מכיוון שוויניל מצא נישה בשוק בקרב חובבי מוסיקה שאוהבים לאסוף תקליטים.
התקליטור נוצר בשנת 1982. הוא הפך פופולרי יותר במהלך שנות ה -80 וה -90, בזכות הזמינות והירידה במחירים של נגני CD, אך גם מכיוון שהתקליטור היה קומפקטי יותר והפך נייד, מה שאפשר לאנשים לקחת את המוסיקה שלהם. בְּכָל מָקוֹם.
ה- EP הופיע בין שנות ה 50-60, כמקבץ שירים או דוגמה לאלבום שיצא ב- LP. הרעיון של EP שרד כדרך להאזין לשירים שלא פורסמו באלבום או כדוגמא לאלבום הקרוב. בדרך כלל הוא מיוצר בפורמט CD כדי לקדם אמנים חדשים, אך ניתן למצוא אותו בקלות בפורמט דיגיטלי להורדה. אמנים מבוססים משחררים תקליטורים המכילים שירים נוספים, בידיעה שהמעריצים שלהם יקנו.
האם ידעת?
"Jar of Flies", מלהקת Alice in Chains, שיצא ב 25 בינואר 1994, היה ה- EP הראשון שהגיע למקום הראשון ב 200 הגדולים ביותר של בילבורד. ההקלטה מכילה כמה מהלהיטים הגדולים של הלהקה, ביניהם "No Excuses" ו- "I Stay Away".
חסרונות
ה- LP די קבוע. שלא כמו נגן התקליטורים, לא ניתן להפעיל את הפטיפונים באמצעות סוללות, ולכן המאזינים אינם יכולים לקחת את המוסיקה שלהם לשום מקום. לוקח זמן להקשיב להם, כמו גם להפוך את הדיסק כדי להאזין לו במלואו. חסרון נוסף של ה- LP הוא איכות הצליל שלו, שהיא לא הטובה ביותר. נגן התקליטים עובד עם מחט שקוראת צלילים בחריצים בדיסק ומשדרת דרך חוטים לרמקולים. התוצאה היא צליל גולמי ומגרד. תקליטורים וקבצים דיגיטליים נשמעים נקיים וברורים.
החיסרון של תקליטורים בעידן הדיגיטלי הוא שכמו LPs הם כבר נחשבים גדולים מאוד. מאזין כיום יכול לטעון את הזמן השווה ליותר מ -31 יום של מוזיקה בנגן ה- mp3 שלו; אז נכון, תקליטורים אינם נוחים. בנוסף, איכות הצליל של תקליטורים, למרות היותה טובה מאוד, מוחלפת בהדרגה בקבצים דיגיטליים באיכות גבוהה.
החיסרון של EPs הוא שהצרכנים לא מקבלים אלבום שלם, ובגלל זה הם מתעבים בדרך כלל כשאפשר לרכוש את אותם השירים באלבום או באמצעות הורדה.