תוֹכֶן
ז'אן פיאז'ה היה פילוסוף וביולוג שוויצרי, יליד סוף המאה ה- 19. תורת הפיתוח שגיבשה פיאז'ה מתייחסת לאופן שבו ילדים חושבים ולומדים בגילאים שונים. שימוש במושג זה בכיתה מאפשר למחנך להתאים אישית שיעורים כך שיתאימו טוב יותר לרעיונות שפיתח הפילוסוף לאותה קבוצת גיל.
השלבים
תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית מתארת ארבעה שלבים של התקדמות הילד בהתבסס על גילו. בשלב הסנסומוטורי, שנמשך עד גיל שנתיים, ילדים מתחילים להבין את עצמם ולתפוס את ההבדל בינם לבין העולם החיצון או הסביבה באמצעות אינטראקציה. בשלב זה הם לומדים להבדיל את עצמם מאובייקטים חיצוניים. בין גיל שנתיים לשבע, התיאוריה קובעת כי הקטנים נמצאים בשלב הטרום-מבצעי, בו הם אינם יכולים להבין מושגים מופשטים לחלוטין, אלא מתחילים לסווג עצמים בפשטות. התקופה השלישית, שהיא פעולות קונקרטיות, נמשכת בין שבע ל -11 שנים. ברגע זה, המופשט נכנס ללמידה והילד מתחיל להמחיש ולבנות את העולם הפיזי ואת החוויות. לבסוף, שלב הפעילות הפורמלי נמשך בין 11 ל -15 שנים. בינתיים התלמיד מבין ומשתמש בנימוקים דדוקטיביים ובמידע היפותטי, בדומה להתפתחות קוגניטיבית של מבוגרים.
שלב טרום-מבצעי
בגילאי ארבע לשבע ילדים בדרך כלל מתחילים ללמוד. זה השלב הקדם-מבצעי. כרגע הם לומדים בשיטות פיזיות; פעילויות ההוראה צריכות לכלול טיולים, פרויקטים ומניפולציה באובייקטים. לדוגמא, ילד הלומד את פעולת התוספת עשוי להקל על הטמעה באמצעות בלוקים פיזיים, אותם הוא יכול להוסיף או להפחית מהקבוצה. שיטה זו מנוגדת להוראה המתבצעת פשוט באמצעות כתיבה או דוגמאות.
פעולות בטון
בין הגילאים שבע ל -11, התיאוריה של פיאז'ה מסבירה כי התלמידים מתחילים להבין מושגים מופשטים, מה שאומר שהם לא יזדקקו לגירוי פיזי רב כדי ללמוד. פעילויות בכיתה צריכות להשתמש ביצירתיות כדי לקדם מחשבות מופשטות ואידיאליזציה. פאזלים וחידות מתאימים מאוד להתמחות זו, כמו גם ויכוחים ותרגילים נרחבים המקדמים הבנה מעמיקה יותר של המושגים, מעבר למה שכבר למדו בבית הספר.
פעולות פורמליות
תקופת הפעילות הפורמלית נמשכת עד התיכון ומתאימה לשלב ההתפתחות האחרון של פיאז'ה, לפני הבגרות. באותה תקופה, פעילויות בכיתה כוללות תרגילי חשיבה, ויכוחים וחקירת ספרות או אמצעי תקשורת, כדי לעודד הבנה של המסרים והמושגים הבסיסיים. סטודנטים ברמה זו יכולים ללמוד באמצעות מגוון רחב של שיטות ופעילויות, המקדמות חשיבה ביקורתית, היפותטית והנמקות דדוקטיביות.
שיקולים
התיאוריה של פיאז'ה אמנם מספקת מפת דרכים בסיסית להתפתחות קוגניטיבית בילדות, אך היא אינה מדריך שאינו ניתן לשינוי. הגיל בו ילד ספציפי נכנס ויוצא מכל שלב תלוי מאוד בהתפתחות ובאיכות החינוך שלו. תיאוריה זו אינה מביאה בחשבון את האינדיבידואליות של כל אחד מהתלמידים או את סגנונות הלמידה, מה שמקשה עליה ליישם בצורה מיטיבה ובאותה צורה לכל אדם.