תוֹכֶן
קליפות פצועות הן חלק חשוב מאוד בתהליך הריפוי. הם מגנים על העור הפגוע עד שנוצר עור חדש. ילד עלול לחוש כפייה לקרוע את הקליפות הללו, אולי בגלל שהוא מגרד או לשחרר חרדה מודחקת. אם ילדכם מקלף את הקליפות, חשוב לגרום להם להפסיק את ההרגל הזה כדי למנוע זיהומים. יתכן שתנסה מספר שיטות שונות לפני שתכיל את הדחף של ילדך למשוך את החרוטים.
שלב 1
גרמו לחתך או לגרד של ילדכם להחלים מהר יותר. שטפו את הפצע ביסודיות במים ובסבון כל יום עד שהוא מחלים. שוטפים ומורחים משחה אנטיביוטית. מרחו קרם לחות עם ויטמין E כדי למנוע את גירוד העור וכיסו את העור קלות עם חבישה דבק. אל תשאיר אותו חזק מדי, מכיוון שהוא יכול למנוע מהאוויר להגיע לקליפה ובכך לעכב את תהליך הריפוי.
שלב 2
שוחח עם ילדך על החשיבות של לא לגעת בקליפה. דבר על תהליך הריפוי בשפה המתאימה לגיל ילדך. הסבירו שהקליפה מגנה על העור בזמן שהוא מחלים ושחשוב להשאיר אותו במקום. אמור לו שמשיכת החרוט עלולה להשאיר צלקת.
שלב 3
תסיחו את ילדכם כשהוא מנסה לשלוף את הקליפה. אם הוא צעיר יותר, נסה משחק או צעצוע חדש בכדי להבדר אותו ולעזור לו לשכוח את הפגיעה. עקוב אחר ילדך במהלך היום כדי לוודא שהוא לא מסיר את הקליפה.
שלב 4
השתמש בחיזוקים חיוביים. צרו לוח לכל יום והניחו מדבקה בימים בהם הילד אינו נוגע בפצע. תנו לילד פרס על מספר מדבקות. אם ילדכם צעיר יותר, תנו לו טלאי בבוקר, אחר הצהריים והערב על שלא נגע בקליפה ושילשו את כמות המדבקות שהוא צריך כדי לקבל פרס.
שלב 5
שוחח עם הרופא שלך אם הילד שלך מקלף כל הזמן את הקליפות, מכיוון שזה יכול להיות סימן לחרדה. תנו לילדכם אלטרנטיבות אחרות לשלוט בחרדה, כמו לדבר על החששות שלו, לשחק עם חיה או לצייר. שוחח עם רופא על טיפולים שילדך יכול לקבל אם הם סובלים מחרדה או הפרעה טורדנית כפייתית (OCD).