תוֹכֶן
במהלך המלחמה הגדולה (כפי שהיתה ידועה אז), שהחלה ביולי 1914 והסתיימה בנובמבר 1918, נשלחו 262,725 חיילים אמריקנים לחזית. מתוכם כ -70 אלף נהרגו או נעדרו בפעולה ו -189,955 חיילים נפצעו. עם עזיבתו של כל כך הרבה צעירים, הדינמיקה בבית השתנתה במידה ניכרת. נשים נקראו לעבוד בתחומים שבשליטתם המסורתית של גברים, תוך המשך תפקידם כעקרות בית ואמהות.
הרחק מהבית
עם אלפי חיילים צעירים יוצאים למלחמה, נקראו נשים להצטרף לכוח העבודה. נשים הפכו לפוחרי בנקים, עובדי מפעלים, קוצרים, מפעילי טלפונים, נהגי מכוניות רחוב, חקלאים וקומיסרים של רכבת. הליגה להגנת נשים בארצות הברית תיאמה את העבודה הקשורה ישירות למאמץ המלחמתי, כולל פעולות הטלגרף והטלפון ותפקידים סטנוגרפיים. סיאטל פוסט אינטליגנסטר, ציין בשנת 1917 כי נשים טלגרפים סופרים קצרנות היו "... מתאים גברים בקו הזה של עבודה."
בבית
גם משק הבית וגם היולדות עברו שינוי כתוצאה מהמעבר של נשים מהבית לשוק העבודה במהלך מלחמת העולם הראשונה. מאחר שמשרות רבות לא סיפקו מעונות יום לילדים, תפקידים של נשים מבוגרות יותר, שהיו יכולות לשמש בייביסיטר ומשקי הבית, נעשו שכיחות יותר. נשים מכל המעמדות שעבדו בלעדית בבית, טיפלו במטבח שלהם, ניקו וגידלו את ילדיהם, עכשיו קראו לדור מבוגר של נשים לטפל בילדיהם בזמן שעבדו.
פטריוטיזם
נשים אמריקניות היו השריר שמאחורי התמיכה הפטריוטית במאמץ המלחמתי שמציעים ארגונים כמו הצלב האדום, הליגה הפטריוטית והאגודה הנוצרית הצעירה (YWCA). חברי הקבוצות הללו עשו הכל החל מסריגת גרביים לחיילים העובדים בבתי חולים צבאיים. בנוסף, עודדו נשים לגייס גברים שטרם נרשמו לשרת כחיילים.
תנאי עבודה
תנאי המפעלים, בעיקר אלה שיצרו תחמושת, היו מסוכנים לעובדות. רוב המעסיקים עשו מעט מאמץ כדי להתאים את הצרכים של נשים - לא האמבטיה היתה שמורה לשימוש שלהם משתלות היו לעתים רחוקות זמין. נדרש זמן לאיגודי הנשים לצבור תאוצה, ובמהלך המלחמה שילמו הנשים רק מחצית משכרם של העובדים הזכרים. אף שבזמן המלחמה היו חוקי שכר שווים, מעסיקים התחמקו מהם על ידי שכירת כמה נשים לעבודה במשרות חלקיות, ובכך החליפו עובדת במשרה מלאה.