תוֹכֶן
אם ניקח בחשבון כמה השיניים לבנות וחזקות, אפשר לחשוב שהן עשויות עצם. אך זה לא המקרה, שיניים ועצמות חזקות חולקות מרכיב הנקרא hydroxyapatite. ניתן להבין ביתר קלות את ההרכב הכימי של השן כאשר מנתחים את ארבע הרקמות המרכיבות אותה בנפרד: אמייל, דנטין, צמנטום ועיסה.
אֵימָל
אמייל, ציפוי לבנבן, הוא החלק הקשה והמינרליסטי ביותר בשיניים ובגוף. כ- 96% מהאמייל מורכב ממינרל הנקרא hydroxyapatite, המהווה גם כ- 50% מעצם. 4% האחרים מורכבים ממים וחומרים אורגניים. בשל ריכוז גבוה זה של כוח מינרלי, האמייל חזק מספיק בכדי לעמוד במתח הנשיכה, הלעיסה והמעוך. עם זאת, אותו מאפיין הופך את האמייל לשברירי ורגיש לסדקים ושריטות.
דנטין
דנטין, חומר צהבהב, מהווה את מרבית השן. היא אחראית למתן צבע לשן. דנטין, שהוא פחות מינרליזציה ושביר מאמייל, עם 70% מינרלים (הידרוקסיפטיט וסידן פוספט), 20% חומר אורגני (בעיקר חלבונים) ו -10% מים, משמש כתמיכה לאמייל. מכיוון שהוא רך יותר מאמייל, סביר יותר שהדנטין יתדרדר.
צמנטו
המלט, חומר צהבהב המכסה את שורש השן, רך אף יותר מאמייל ודנטין. הידרוקסיפטיט הוא המרכיב העיקרי שלו, המהווה כ- 40% ממנו. חלבונים, בעיקר קולגן (החלבון הנפוץ ביותר בבני אדם), מהווים כ -33% מהמלט, ואילו המים מהווים את 22% הנותרים. תפקידו של המלט הוא לסייע באבטחת השן לעצם הלסת ולהבטיח את יציבותה.
מוֹך
בהיותו ה"עצב "של השן, התפקיד הגדול ביותר של העיסה הוא ליצור דנטין דרך תאים על פניו החיצוניים, הנקראים אודונטובלסטים. העיסה מורכבת מכלי דם ועצבים. בין התאים היוצרים את העיסה ישנם תאי דם לבנים, כגון מקרופאגים ולימפוציטים מסוג T.
מינרליזציה מחדש
החוקרים מאמינים כי פלואוריד, גרסה של היסוד המצוי במשחת שיניים, הוא גורם חשוב במינרליזציה מחדש של השיניים. ברגע שפלואוריד בא במגע עם פני השן, הוא מושך אליו מינרלים אחרים. לפיכך, חשיפה כזו מפחיתה את עששת.