תוֹכֶן
אלפי אמריקאים לוקחים ילדים ממדינות כמו רוסיה, האיטי, סין, יפן, תאילנד, גואטמלה ווייטנאם. רוב האימוץ הבינלאומי עוקב אחר תהליך דומה. משפחות חלות על אשרת שהייה, להגיש בקשה עם שירות התאזרחות והגירה, למלא הרבה מסמכים ולספק מסמכים. שקול את כל היתרונות והחסרונות לפני תחילת תהליך זה מרגש, יקר ומורכב.
היתרונות של אימוץ בינלאומי
כמה תינוקות בריאים זמינים לאימוץ בארצות הברית. בחו"ל ניתן למצוא מבחר רחב יותר הכולל ילדים צעירים, ילדים גדולים יותר, ילדים בריאים ואנשים בעלי צרכים מיוחדים. בגלל הלוגיסטיקה, ההורים הלידה אינם מתערבים לאחר אימוץ הילד. זמן ההמתנה לאימוץ בינלאומי צפוי בדרך כלל - ממוצע של 12 עד 18 חודשים, אך ללא כל ערובה. סוכנויות בדרך כלל לתת הורים אומנה לוח הזמנים לפני שהם מתחילים את התהליך, כך שניתן לדעת מראש את העלות המשוער. לפחות הורה אחד נוסע לארץ כדי לאסוף את הילד ולסיים את תהליך האימוץ שם, ובכך ליצור הזדמנות לחוות את תרבות הילידים של הילד.
חסרונות של אימוץ בינלאומי
אתה חייב לנסוע לארץ אחרת כדי לאסוף את הילד שלך ואולי להישאר במשך כמה שבועות, בהתאם לכללי המדינה. מדינות מסוימות דורשות מספר ביקורים. למרות תינוקות להציב הבינלאומי אימוץ הם בדרך כלל מתחת לגיל שנה, לא תהיה לך תינוקת. סוכנות האימוץ מספקת עותק של ההיסטוריה הרפואית של ילדך, אך ייתכן שלא תהיה שלמה, ומידע על ההיסטוריה המשפחתית הוא מועט. אמהות מאומצות אינן מקבלות כמעט כל טיפול טרום לידתי. לילד שמגיע מבית היתומים יש בעיות רפואיות או עיכובים התפתחותיים בגלל הזמן המושקע במוסד. אימוץ בינלאומי דורש כמות אדירה של ניירת. ברגע שאתה שולח את המסמכים, יש לך שליטה קטנה מאוד על שאר התהליך. עד שיסתיים בצו ואשרה מאושרת על ידי שגרירות ארה"ב, ארץ הלידה שומרת על משמורת על הילד. מדינה זו עשויה גם להחליט להוציא את הילד מאימוץ, ללא קשר לרצונה של המשפחה המאמצת, ולסוכנויות האימוץ אין שליטה על כך.
חוקים המסדירים אימוץ בינלאומי
אימוץ בינלאומי כפוף הן לחוקי מדינת המוצא של הילד והן לארצות הברית. משפחות אמריקאיות המאמצות בעולם חייבות לעמוד בשלוש מערכות חוקים שונות: חוקי מדינת לידת הילד, חוקי ארצות הברית והמדינה בה מתגוררים ההורים המאמצים. אמנת האג מאמצת אימוץ אמריקאי עם כ 75 מדינות. תהליך אימוץ ילד מארץ קונבנציונלית שונה במובנים רבים עם אימוץ של מדינה שאינה צד לאמנה. לדוגמה, מדינות האמנה נדרשות לספק רשומות רפואיות של הילד ולתת להורים המאמצים שלהן לפחות שבועיים לבדוק אותן. מדינות שאינן מחוץ לאמנה אינן עומדות בדרישה זו. שיעורי האימוץ צריכים להיות מפורטים בהסכמי האימוץ של מדינות האמנה, בעוד שבארצות שאינן מדינות אין צורך לחשוף מידע זה.