תוֹכֶן
העצים הילידים של צפון אמריקה נחלקים לשתי קבוצות גדולות - עץ קשה ומחטניים. עצים כמו אלון, מייפל ועצי ליבנה הם עלים והם, במילים אחרות, צמחים פורחים. מחטנים כמו sequoias, לעומת זאת, מבחינה טכנית לא לייצר פרחים. הם מייצרים, כפי ששמם מרמז, קונוסי האורן כמבני הרבייה שלהם. (למרות הבחנה זו מקורות מהימנים מתייחסים לאצטרובלים האלה כ"פרחים "). בעוד עצים עלים ניתן להאבקה על ידי רוח או חרקים, עצי מחט רק מאבקת על ידי הרוח.
פנחס
Sequoias להיות בוגרת עבור הרבייה כ 10 שנים. עץ זה מייצר הן פינקונים זכר ונקבה, אבל הגנרלה מופרדים לענפים שונים של הצמח. זיכרונות זכר מייצרים נבגי חורף עד האביב. לאחר האבקה, אורן נקבה קונוסים לפתח בוגרים בסתיו. בהתחשב בגובה ללא השוואות של עץ זה, אורן אצטרובלים הם קטנים במיוחד, מדידה רק 2.5 ס"מ.
הסקויה - היותה כוניפרת - מאבקת את הרוח. זה לא אומר כי חרקים לא בסופו של דבר לשאת את אבקה מן חרוט אורן זכר לנקבה. מה שקורה הוא שבניגוד לפרחים המאובקים בחרקים, אין לעץ זה שום מאפיינים המותאמים במיוחד כדי למשוך חרקים.
נבטים
למרות שרוב העצים עלים מייצרים יורה מ חתך או שריפת גדם - כמה מאוד אנרגטית - רוב עצי מחט לא להתרבות בדרך זו. סקויה היא יוצאת דופן. בודינג היא דרך מהירה ויעילה יותר להפקת, שכן יש כבר מבנה שורש מפותח (זרע חייב לפתח את שורשיו מאפס).
למרות התפתחות של יורה הוא מהיר ויעיל יותר במובנים מסוימים, יש הבדל חשוב ומהותי בין שיטה זו ואת הזרע הזרע. גידול זרעים מייצר צמחים עם השתנות גנטית גדולה יותר, כמו אבקה של עץ יכול להתבצע על ידי הרוח להאביק את קונוסים נקבה של עצים סמוכים. נבטים, לעומת זאת, זהים גנטית לעץ המקורי שנולד ממערכת שורש מוכנה; הם בעצם שיבוטים של המקור.