תוֹכֶן
שנות ה -70 וה -80 היו תקופה בלתי נשכחת בתולדות הריקוד האמריקאי. תרבות הריקוד של שנות ה -70 נשלטה על ידי טלטלה מוחלטת, עם מועדונים שהפכו לבתיהם של אותם רקדנים שרצו להתנדנד לצלילי המנגינה.
שנות השמונים הביאו את עידן ההיפ הופ לידי ביטוי, כאשר הדוברים הגדולים ששוברים רקדנים נשאו להראות אמנות זו ברחובות. בסוף שנות השמונים הופיעו להקות כבד מטאל שגרמו לקהל להיכנס למצב משובש לצלילי סולו גיטרה אינסופי.
דיסקו משנות ה -70
הריקוד הפופולרי ביותר במועדונים בשנות השבעים היה ההאסטל, שהיו בו כמה וריאציות, כולל ההמולה הלטינית, ההמולה האמריקאית והסטריט האסטל.התנועות הבסיסיות של ריקוד זה היו מצגות על רצפת רחבת הריקודים המסונכרנות עם פעימה, או בעיטות, מדרגות סלע או תנועות ידיים, כדי לשמור על הקצב, תוך שינוי תנועות.
ריקודים מקוונים כמו שוקולד חם, שהייתה צורה שונה של גולני גוללי, תחנת אוטובוס, קדחת לילה, רכבת הרים ודיסקו ברווז היו נפוצים מאוד בדיסקוטקים.
ריקוד הפסקה של שנות ה -80
עם צאת הסרט "Breakin" בשנת 1984, "break" הפך לחלק נפוץ בתרבות הפופולרית. ל"הפסקה "היו שני סגנונות שונים, ששימשו קבוצות בקרב ריקודים. שירי ההיפ-הופ הראשונים של התקופה השתמשו בצליל מסונתז אליו הרקדנים חיברו את זרועותיהם, מפרקי כף היד וברכיהם וחזרו לעמדתם עם הקצב. זו ותנועות איטיות ומוגזמות אחרות מחקות רובוט.
ההפסקה כללה גם סדרת ספינים באמצעות הגב, הברכיים ואפילו הראש. רוב ריקודי ההפסקה התקיימו ברחובות, שם נלחמו שתי קבוצות בהחלפת תנועות, עד שאחת מהן לא הצליחה להתגבר על השנייה. רקדני הפסקה נקראו B-Boys או B-Girls וקבוצות מפורסמות, כמו Rockers Dynamic ו- B-Boys Rock Steady Crew, היו תמיד בקליפים, בתוכניות טלוויזיה ובסרטים.
כאב הראש של שנות ה -80
להקות כבד מתכת משנות השמונים היו בדרך כלל בשיער ארוך ומסוגנן, מה שזכה בכינוי "להקות שיער". בסיסי השירים היו בלדות ארוכות שהופקו במיוחד, עם פעימות מהירות לסירוגין עם צלילי גיטרה כבדים. צליל הגיטרה גרם לצופים רבים לנער את ראשיהם על פי הקצב, ואז החל עידן הכוונות הראשיות.
זה היה הזמן לקונצרטים ענקיים בזירות רוק, שם הקהל התרכז ממש מול הבמה. כשהמוזיקה התחילה, הם היו מנידים את הראש בזמנים שונים בהתאם לשיר. זה התפתח מריקוד הפוגו, מתנועת הפאנק רוק של שנות ה -70, ויצר את הסגנון שנקרא head-dance. כמה רקדנים, או אפילו שחקנים, צללו לקהל וגלשו בין הקהל. תופעה זו נמשכה עד לעידן הגראנג 'של שנות ה -90.