תוֹכֶן
אבנים בכליות, הנקראות גם אבנים בכליות, שכיחות פחות אצל סוסים מאשר אצל בעלי חיים אחרים. מחלה זו פוגעת לעיתים רחוקות בסוסים צעירים, אך לעיתים היא נראית בקרב אנשים בגיל העמידה וקשישים, כמו כן היא שכיחה יותר בסמלים ובסטליסטים. רוב האבנים מתרחשות בשלפוחית השתן או בשופכה. הם בדרך כלל דו צדדיים וגורמים לאי ספיקת כליות כרונית לפני שאובחנו.
הרכב חישוב
רוב החישובים מורכבים מסידן פחמתי, אם כי נצפה מדי פעם גם סטרוביט, תערובת של מגנזיום, אמוניה ופוספט.
נטייה לאבנים בכליות
תכולת מינרלים גבוהה ורמת ה- pH של שתן סוסים רגיל כרוכה בנטייה ליצירת גבישים. שתן סוסים רגיל מכיל גם כמויות גדולות של מוקופרוטאינים, גליקופרוטאין המורכב בעיקר ממוקופוליסכרידים, שיכולים להוות חומר מחייב לגבישים. גם מספואים המכילים הרבה סידן, אמוניה ומגנזיום מגבירים את הסיכון להיווצרות אבנים. גורם תורם נוסף הוא צריכת דגנים עם תכולת זרחן גבוהה.
תסמינים
הסימפטומים כוללים דיסוריה (הטלת שתן קצרה מכאיבה או תכופה), כאבי בטן (כאבי בטן חריפים) והמטוריה (נוכחות של דם בשתן). לרוב, המטוריה מתרחשת לאחר פעילות גופנית.
אִבחוּן
האבחנה מבוססת בניסוי על ההיסטוריה והסימנים הקליניים והיא מאושרת על ידי מישוש פי הטבעת של מסת סגלגלה איתנה ליד צוואר השלפוחית. אולטרסאונד transrectal מאפשר אישור ויזואלי לחשבון הכליה. ניתוח שתן חושף תאי דם אדומים, תאי דם לבנים, חלבוני גבישים וסידן פחמתי.
יַחַס
הכנסת קטטר לשלפוחית השתן כדי לשחרר אותו מחדש עלולה לעקור אבן מושפעת. ישנם מספר פרוצדורות כירורגיות להסרת האבן, כולל ליתוטריפסיה בלייזר, כלומר הרס האבן באמצעות לייזר. אנטיביוטיקה מונעת ומחמצת שתן, כגון אמוניום כלורי, לאחר הטיפול יכולה להפחית את הישנותה של בעיה זו.