תוֹכֶן
כתיבה היא יותר מתהליך נפשי; זה גם תהליך פיזי. בין אם אתה כותב ביד או במחשב, הכתיבה דורשת כישורים חזותיים, מישושיים וקינסטטיים ספציפיים. המיומנויות השונות הכרוכות בכתב יד לעומת הקלדה דורשות מיומנויות קוגניטיביות שונות ומביאות להרכבים שונים.
רוחביות
בעת כתיבה ביד, הכותב משתמש בעיקר בידו הדומיננטית, אם כי היד הלא דומיננטית עוזרת בכתיבה על ידי מיקום הדף מחדש. בעת ההקלדה הכותב משתמש בשתי ידיים כמעט באותה מידה. מאחר ויכולת השפה מתרכזת בחצי הכדור של המוח, כתב היד מאפשר למוח להתמקד במרכזי השפה שלו. הקלדה מחייבת ששתי ההמיספרות יעבדו יחד על משימות שפה.
מהירות כתיבה
סופר השולט בכתב יד וגם בהקלדה יכול לכתוב הרבה יותר מהר במחשב מאשר ביד. המהירות האיטית יותר של כתב היד נותנת לכותב יותר זמן לחשוב על המשפטים שלו בזמן שהוא כותב. כתיבה ביד מאפשרת גם יותר זמן לסקור את מה שכתבת.
תשומת לב חזותית
כתב יד ממקד את תשומת הלב במקום אחד (היווצרות אותיות), ואילו הקלדה ממקדת את תשומת הלב בשני מקומות (מקלדת ומסך). לפיכך, הקלדה מחייבת את המוח להתמקד בשני מרחבים פיזיים שונים, בעוד שכתב יד ממקד את תשומת לב המוח במיקום פיזי אחד. בעת ההקלדה תשומת הלב של הכותב צריכה לבוא ולעבור ללא הרף בין שני חללים שונים. בעת כתיבה ביד, הוא יכול להתמקד ללא הרף במקום אחד.
הפקת כתיבה
כתב יד מחייב את הכותב ליצור פורמט אותיות ספציפי; הקלדה רק דורשת שהוא יאתר את האות על המקלדת. עיצוב האות עוזר ללמוד זיהוי אותיות. בעת ההקלדה, הסופר רחוק יותר פיזית מהכתיבה שלו; אין קשר פיזי בין הכותב לאותיות, כמו שיש בכתב יד. לדברי חוקר התקשורת התיאורטי דניאל צ'נדלר, ניתוק זה הוא אחת הסיבות לכך שסופרים ספרותיים רבים העדיפו לכתוב בעבודת יד, במיוחד אלו שחושבים על תהליך הכתיבה כגילוי ואינם מתכננים את כל הקומפוזיציה מראש.